<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת בהעלותך</h1>
<h2>דף יד:</h2>
וארון ברית ד' [במדבר י']. ארון לא כתיב אלא וארון, מלמד שהשכינה היתה מקדמת והולכת ומתקנת להם הדרכים ומקום חנייתן שנ' לתור להם מנוחה מכאן אמרו ב' ארונות היו, אחד שהיה יוצא לפניהם דרך ג' ימים שהיה מונח בו ספר תורה שנ' וארון ברית ד' נוסע לפניהם וגו', ואחד שהיה שרוי במחנה שהיו בו [שברי לוחות. וק"ק הא] הלוחות ושברי לוחות מונחים היו בארון אחד לכו"ע בין לר' מאיר בין לר' יהודה וצ"ע.
<h2>דף טו.</h2>
משה בכל ביתי נאמן הוא [במדבר י"ב]. נאמן בגימ' צאן, לכך צאן ניתן לרועה נאמן. וזהו שיסד כי צאן רועה נאמן וכו'.
<h2>דף כה:</h2>
אל מול פני המנורה [במדבר ח']. עשה להם מול ופנים, פי' רבינו הלל שיהו ג' פונים אל ג' ושישיתן אל האמצעי. [יאירו שבעת הנרות. וק"ק ששת הנרות היה לו לכתוב. וי"מ דקרא דכתיב אל מול קאי אשולחן כדאמרי' מנורה בדרום ושולחן בצפון. וי"מ דקרא בא ללמד שיהיו בכל ז' הנירות הפתילות שוות ולא תהא אחת עבה ואחת דקה, אך כשתהיה השלהבת יוצאת כולן יהיו שוות].
<h2>דף קיא.</h2>
ואביה ירק ירק וגו' [במדבר י"ב]. אמר הקב"ה אם אביה נזפה כדאי היתה שתכלם ז' ימים ואע"פ שהוא בשר ודם וק"ו לשכינה י"ד יום, לפי זה יותר קשה א"כ ק"ו לשכינה יותר מאב ואם שהרי הוא נותן כנגד שניהם. וי"ל ק"ו לשכינה היינו משה שמדבר עם השכינה. וי"מ לפי שאין הסגר פחות מז' ימים. וי"מ משום דגרסינן [קידושין ל' ע"ב] ג' שותפין יש באדם והקב"ה נותן בו כנגד אביו ואמו, א"כ נזיפת שכינה כפלים הוא מנזיפת אביו. וילפינן מק"ו לשכינה, משום שאתה ואביך חייבין בכבודו.
<h2>דף קכח.</h2>
כמת [במדבר י"ב]. שמצורע מטמא בביאה כמת באהל. אם אינה מרפאה בתפילתך תהיה כמת, כי מי מסגירה או מי מטהרה שאין כהן רואה בנגעי קרובו דאיתקש (ל)נגעים [לריבים]. וק"ק מאי קאמר מי מטהרה, ולא ליקרא עליה טמא ואז אינה צריכה טהרה, דאין הנגעים טמאים עד שיקרא כהן טמא. וכן נראה די"ל כבר קראה טמאה כשפנה אליה שנ' ויפן אהרן אל מרים, ולכך קאמר מי מטהרה. מיהו ק"ק מאי קאמר מי מטהרה והא הוה פנחס שהיה לה שלישי בראשון ומותר לראות דלא היה קרוב לה כ"כ. וי"מ שלא נתכהן פנחס עדיין. וי"מ מכאן פסק כמו שפר"ץ דשלישי בראשון פסול משום קורבה, ולא כמו שפי' רשב"ם בפרק יש נוחלין [קכ"ח ע"א] דהלכה דכשר כדשלח רב יוסף בר חמא.
